אי של שפיות

​

כתבת מגזין אודות  הדס יפה מנכ"לית 'גרין הנדס' עמותת מפעל מוגן לפגועי נפש

כתבה: שירה רייז משולם

צילומים: יואל זהר

​

.המלחמה הפנימית, במיוחד בבקרי החורף הקרים, האם לצאת מהמיטה לעוד יום שגרתי של עבודה היא מלחמה שמוכרת היטב לכולנו בסופה, על פי רוב, ההיגיון מנצח  - אנחנו אולי קצת מקטרים וחלקינו אפילו חורקים שיניים, אך כעבור כמה דקות של מחשבות כפירה

אנחנו בסופו של דבר מוצאים את הכוח לצאת מהמיטה. אצל פגועי נפש שמתמודדים עם הפרעות נפשיות קשות כגון: סכיזופרניה, מאניה דפרסיה, או.סי.די, פיצול אישיות וכדומה, היציאה מהמיטה וההליכה לעבודה הן פעולות ששומרות, הלכה למעשה, על בריאותם הנפשית - לעתים אפילו מהתרסקות לתוך אפלה כבדה שהדרך חזרה ממנה ארוכה וכואבת. בימים הרעים, כפי שאחת ממתמודדות  הנפש סיפרה לי (ואצל מתמודדי הנפש ישנם הרבה ימים כאלו), אותם אנשים זקוקים לסיבה ממש טובה כדי לצאת מהמיטה

במקרה של 43 מתמודדי הנפש ה'סיבה הטובה' היא עבודתם במפעל המוגן 'גרין הנדס' בפתח-תקווה שם הם עובדים ביצור פריטים דקורטיביים שונים מחומרים ממוחזרים.

​

להמשיך למרות הכול

​

בתקופה האחרונה מפעל גרין הנדס נמצא במאבק הישרדותי קשה כאשר בנוסף על הקושי העיקרי - להמשיך ולשלם למתמודדי הנפש תגמול עבור עבודתם, נוסף האתגר למצוא מקום חדש למפעל. בניית תחנה של הרכבת הקלה בקרבת מקום מקשה על הגעת הרכבים עם הסחורה. "נכון שיש בסביבה עוד מפעלים מוגנים טובים שהם גם קרובים מבחינה גיאוגרפית לאנשים שעובדים כאן אומרת הדס יפה מנכ"לית העמותה אבל האנשים שעובדים כאן נמצאים ביחד כבר כמה שנים טובות ובגלל המחלות הנפשיות שלהם הם יתקשו להתרגל לשינוי כל-כך מהותי כמו מקום עבודה חדש, ואם הם יצטרכו להיפרד זה מזה ההשלכות לכך עלולות להיות קשות מאוד

​

זו הייתה אהבה ממבט ראשון

​

מבחינת הדס בעלת תואר ראשון בכלכלה ובפסיכולוגיה ותואר שני בפסיכולוגיה תעשייתית ואימא ל-4 ילדים - שהגיעה לגרין הנדס לגמרי במקרה - "ולא ידעה בכלל למה היא נכנסת" זו הייתה אהבה ממבט ראשון. כששאלתי את הדס כיצד היא הגיעה לתפקידה הנוכחי השיבה: "עוד כשעבדתי באוסם כמנהלת משאבי אנוש נמשכתי לצדדים הסוציאליים יותר של עזרה לאנשים. הייתי מעורבת בפרויקטים רבים של תרומה לקהילה כאשר בכל פרויקט ניסיתי גם להכניס את האג'נדה הירוקה שלי. באחד הפרויקטים שבו עזרנו לגברים אתיופים שלא הצליחו להשתלב בחברה בהקמת חווה חקלאית על שטח של 3 דונם שעיריית יוקנעם הקצתה - הבנתי עד כמה אני אוהבת להיות חלק מיוזמות שגם עוזרות לאנשים וגם תורמות לקהילה. באותה תקופה החלטתי שאני רוצה לשנות כיוון ולחפש עבודה בתחום. במהלך חיפושיי אחר עבודה חדשה נתקלתי בהצעה למשרה של מנכ"ל עמותה למפעל שמייצר מוצרים מחומרים ממוחזרים. מיד ידעתי שהמשרה הזאת תפורה עליי".

​

?הכרת את עולם פגועי הנפש לפני כן

 

לא היה לי מושג לאן אני נכנסת" הדס אומרת בחיוך רחב "אבל מהר מאוד נקשרתי לאנשים כאן. אני מרגישה שמצאתי את ייעודי ומקום העבודה הזה הוא בדיוק המקום שאליו אני שייכת. המטרה של המפעל המוגן היא לתת לאנשים סיכויי לצאת לשוק החופשי ולהתפרנס בכוחות עצמם, האנשים שמגיעים לכאן הם אנשים שרמת התפקוד שלהם היא אומנם נמוכה בהשוואה לאחרים, אבל אם נותנים להם את הכלים הנכונים בשילוב טיפול תרופתי מתאים חלקם יכולים לשנות פאזה ולצאת לעבוד בשוק החופשי. יש לנו גם עובדים שיכולת התפקוד שלהם מדהימה אבל מבחינה נפשית הם אינם מסוגלים לצאת החוצה. פעמים רבות הם זקוקים להשגחה ולתמיכה שהם מקבלים אצלנו. מצד אחד אנחנו מעוניינים שאנשים יצאו לעבוד בשוק החופשי, מהצד האחר אנחנו חייבים לדאוג לכך שיהיו להם את הכוחות הנפשיים להתמודד עם האתגר, מדובר באנשים רגישים מאוד שלפעמים משפט או סיטואציה מלחיצה יכולים לגרום להתמוטטות נפשית".

​

?ניהול של מפעל מהסוג הזה, ללא ספק, הוא משימה קשה שמורכבת מאינסוף אתגרים קטנים, מהו לדעתך האתגר הגדול ביותר

 

אני חושבת שהאתגר הגדול הוא לשמור על היציבות, אני רוצה שמי שמגיע לכאן ירגיש מוגן ובטוח ושיהיה לו טוב גם מבחינת העבודה עצמה וגם מבחינה חברתית. היום אנחנו מתמודדים עם קשיים גדולים מבחינת הסיוע הכספי שאנחנו מקבלים, אבל אני משתדלת שהעובדים לא ירגישו בכך. אנחנו מקפידים לשלם לעובדים את הגמול שמגיע להם גם אם ההכנסות של המפעל היו נמוכות באותו חודש. זו הסיבה שהמקום, כפי שבוודאי שמת לב, אינו מספיק מטופח - את כל הכסף שהמפעל מרוויח אנחנו משקיעים בעובדים וזה גם כולל חשיבה בלתי פוסקת על יצירת עוד אפשרויות תעסוקה שיתאימו ליכולותיהם של העובדים".

​

בין המוצרים הרבים שהמפעל מייצר כגון: תחתיות לספלים משאריות של צינורות חשמל, מארזי שי, לוחות מודעות, ערכות יצירה, אריזות רב פעמיות משאריות של שלטי חוצות ועוד - מצא חן בעיניי במיוחד עציץ קטן של צמחי תבלין שמגיע בתוך שקית ממוחזרת מנייר עיתון. העציץ משמש בעיקר כמתנה אישית לאורחים שמגיעים לחתונה. האפשרות לחגוג אירוע משמח כמו חתונה ובנוסף גם להעניק בחזרה נראית לי כפתיחה הכי טובה שאפשר לחיים משותפים.

​

מלבד המוצרים ה"ירוקים" החשיבה האקולוגית של הדס באה לידי ביטוי גם בהחלטתה שכול אנשי הצוות מלבדה ומלבד העובדת הסוציאלית יהיו מעל גיל 60. הדס גם מקפידה על ימי גיבוש באמצעות טיולים שנתיים, הרצאות העשרה ועוד. הדובדבן שבקצפת היא ארוחת בוקר חגיגית שמתקיימת בכול יום חמישי ועליה אחראים העובדים. לארוחת הבוקר הזו הם מחכים בהתרגשות במשך כל השבוע "אחת העובדות שלי מאושפזת כרגע, אבל היא מתקשרת יום אחרי יום כדי לוודא שהכול הסתדר עם "ארוחת חמישי" שעליה היא אחראית... יש לנו כאן גאוות יחידה, החברה מגובשים מאוד והם גאים בעבודה שלהם.

​

כאשר הלקוחות חוזרים לכאן ומספרים לנו עד כמה הם נהנו מהמוצרים גאוות היחידה מרקיעה שחקים. מתמודדי נפש שהצליחו למצוא עבודה בחוץ חוזרים לכאן כדי לחגוג עמנו את ההצלחה שלהם. נכון, המקום נראה מוזנח, קשה למצוא אותנו ואין תמונות על הקירות אבל מבחינתי המהות האמתית היא שהצלחנו לספק לאותם 48 אנשים יקרים מקום עבודה שהם אוהבים להגיע אליו ואני מקווה שנוכל להמשיך להישאר ביחד למרות הקשיים הנוכחיים".

​

​