זר עלים יבשים​

​

מאחורי כל הפריטים הנוסטלגיים שאנחנו שומרים  מסתתר סיפור. לעיתים זה ההיסטורי ולעיתים זה שבדמיון. מוזמנות ומוזמנות לפנות אלינו לכתוב ולספר את הסיפור שמאחורי הפריט היקר לליבכן לצד צילום מיוחד שלו. סיפור שאולי היה ואולי לא וכך או כך מזכרת נצחית ומיוחדת לכן ולכם ולמשפחה

​

כתב: יואל זהר

​

בכל יום שישי היה מביא לה זר. זר עלים יבשים. כאלה שנשרו מהעצים, שנפרדו מהגבעול. כאלה שהשמש הקופחת הקשיחה את רכותם. זר מהסוג שלא ניתן לקנות באף חנות או קניון ויש לצאת אל הטבע או הגינות על מנת ללקטו.

 

החברות היו מתלחשות מאחורי גבה. קוראות לה לשיחה אישית על כוס קפה הפוך שם בפנים יודעות כל ובמסרים נחבאים מביעות בפניה את מורת רוחן. אימה עיקמה פרצוף ואף השליכה פעם את הזר אל פח האשפה עוד לפני שיצאה שבת.

​

לאחר ימי שישי רבים, החליטה להגיד לו את שרמזו לה כולן - שגבר לחיים לא מביא זר עלים יבשים לשישי. מהורהרת, נעמדה והביטה על העלים שבלטו ביבשם על המפה הצחורה של שולחן ארוחת השבת. באותה עת הצטרף אליה חרישית אביה, נעמד לצידה מביט גם כן על הזר היבש שהביא לה אהובה.

​

וכשדמעה צנחה מעיניה על עלה אדום שצבעו כעת כמו בער מהרטיבות שפגשה את יובשו, הניח אביה יד על כתפה ואמר לה בחיוך. 'ילדתי. האיש הזה שיוצא מדי שבוע אל השדה ובסבלנות ועדינות אוסף למענך את העלים השבריריים. האיש שמלקט בשבילך את יופי

הטבע שמרוצת החיים חרצו בו את חותמם. האיש הזה ביתי אוהב אותך אהבת חיים, כמו שאף גבר לא אהב מעולם'.

​

​