דלת דיר העיזים של סבא ז"ל במושב​

​

מאחורי כל הפריטים הנוסטלגיים שאנחנו שומרים  מסתתר סיפור. לעיתים זה ההיסטורי ולעיתים זה שבדמיון. מוזמנות ומוזמנות לפנות אלינו לכתוב ולספר את הסיפור שמאחורי הפריט היקר לליבכן לצד צילום מיוחד שלו. סיפור שאולי היה ואולי לא וכך או כך מזכרת נצחית ומיוחדת לכן ולכם ולמשפחה

​

כתב: יואל זהר

​

את המילים שלא אמרנו נכתוב. השתיקות המעורפלות ירימו ראשן דרך חודו של העיפרון. מילה תברא מילה והיד תרשום... 'סבא יפתח לי את הדלת סבתא. הדלת העתיקה המובילה לדיר המשפחתי. צוהר לחמימות מנחמת בטעם חלב עיזים טרי ומתוק שזה עתה חלב למעני. בעיניו הטובות יביט בי מתרפקת בגופי על ערימת הקש שבפינה, מתענגת על הנחמה. נותנת סוף כל סוף לעיני ללא חשש לרחף בעננים. חשה במקום מבטחים. 'סבתא שומעת אותך' הוא ינסה להרגיע ולאמור לי, שהגעתי מעולם של דממה. 'סבתא אוהבת אותך. הכאב והשנאה הוא להם, יימח שמם, הצוררים מעבר לים'. ינסה להרגיע ובטוב ליבו לפזר את הכאב מהאנשים אל עבר רגבי האדמה של שדות הארטישוק. שדות התקומה הנפרשים שותקים למרחבים מאחורי הדיר הקטן, מעלימים במעט בצמיחתם האיטית את כאבי העבר. 'אתה תחכה לי סבא? נכון?'. אשאל לבסוף. 'תבוא לאסוף אותי ממקומות זרים על הטרקטור האדום'?. בידו הטובה חרושת העמל יסגור סבא את דלת הדיר העתיקה ובכך יאסוף אותי כמו תמיד לעולם חדש, בטוח ומנחם בין חברותיו המניבות. ואני אשתוק. ורק אחשוב איך יום אחד אצליח להגיד לסבתא. כשסבא סוגר מאחורי את דלת העץ הכבדה של הדיר סבתא, אז ורק אז, נפתח לי העולם'.